<h1>מחזור ויטרי סימן תצ"ט הלכ' נדה לרש"י</h1>
<h2>דף סא.</h2>
נידה שפסקה סופרת ז' נקיים כמו שמפורש למעלה. ואותם ז' שהיא מונה לא מיום שהיא פוסקת לראות מתחלת למנותם אלא חוץ מאותו יום שפוסקת. שזה מנהג כותים שסופרת אותו יום שפוסקת. ולפיכך טמאים דתנן בנות כותיים נידות מעריסתם. ומפרש בגמ' לפי שיום שפוסקת בו סופרתו למניין ז'. ולפיכך בנות ישר' נוהגות למנות ז' נקיים חוץ מאותו יום שפוסקת בו. שאם רואה אפי' יום אחד מונה שבעה והוא. שנים ז' והם. שלשה ז' והם. וכבר היו אנשים שחולקין על רבינו שלמה בר יצחק בכך שהן אומרי' שמיום שפוסקת בו סופרתו למניין ז'. והשיב להם רבינו א"כ בניכם ממזירין שעל ידי כן בנות כותיים נידות מעריסתן, לפי שיום שפוסקת בו סופרתו למניין ז'. והשיבו לו מן תשובה שלאחריו שהשיב אחא דאמר אנן נמי נספריניה דהא קיימא לן מקצת היום ככולו. ואמר להם רבינו והלא תשובת רב אחא בצדו שהשיבו רבא בא"כ כו'. ואותם העידו שאם רואה אפילו יום אחד מונה ז' נקיים ואותו יום שפסקה בו לא תמנה כלל. ואם לשני ימים ז' והן וכן לשלשה ז' והן. וכן כל ימיה עד שתראה ז' נקיים. ואע"פ שבאותם ימים שהיא מתחלת למנות מהן ישנם טמאים מן התורה. שלא יקרא עליהם שום נקיות בעולם שהרי אינם נקיים אע"פ כן משלימין ומונה אותם. ויעלו לה לספירתה. שהרי אינם חמורים הם מזבה דאורייתא שעולים להם לימי ספירתה. דאמרי' ביולדת בזוב ימי לידתה ז' לזכר ושבועיים לנקבה. שאינה רואה בהם עולין לה לימי ספירתה למניין ז' נקיים. ואע"פ שהן טמאים מעיקרא דבר תורה כדכת' וטמאה שבועיים. וכל שכן זאת שאינה אלא ספק זבה שיעלו לה מותר ימי השבעה שאינה רואה בהם למניין ז' נקיים. שהביא עליה מתוך חומר ואעפ"י שהן טמאין מעיקרן. ומיכן תשובה לאומרים שהן צריכות להמתין בשבעה ושבעה. שבעה ימי נידותה תחילה ואחרי כן ז' נקיים. וכסבורים הם שאותם הימים שיש בהן טומאה כל עיקר אין עולין לספירת ימי נקיותה כי איככה נקראו נקיים והלא מלוכלכים הם וטמאים. ואינו כן שהרי מצינו בזבה ודאית שימי טמאים עולין לה לספירת ימי נקיותה. כל שכן זאת שאינה ודאית. ועוד יש בני אדם שקורין לאותם ז' ימים אחרונים ימי ליבונה. לפי שרוחצה במים חמים. ומתלבנות בבגדים נאים. וכולם אינן פורשות עכשיו מן הטומאה ואוכלות ושותות עם בעליהן. ועושין לבעליהם כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה. מזיגת כוס. והצעת המטה. והרחצת פניו ידיו ורגליו באותו ליבון שלהם. ותשובה לה ממה ששנינו בפ"ק דשבת כיוצא בו [י"א ע"א] לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה פי' כיוצא בו. לעשות סייג וגדר והרחקה לעבירה. שאמרו לא יאכל הזב עם הזבה. וכל שכן טהור עם הזבה. מפני הרגל עבירה שמתוך שמתייחדים יבא לבעילת זיבה שהיא בכרת. ותני עלה. תני דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה. ושימש תלמידי חכמים. פי' ושימש תלמידי חכמים להסבירו סתימות המשניות וטעמיהם. והוא נקרא תלמוד. ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזירתם בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמרה להם כת' בתורה. כי היא חייך ואורך ימיך. בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו. ולא היה אדם שמחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה אמרתי לה בימי נידותיך מהו אצליך. אמרה לי [ח"ו אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. בימי ליבוניך מהו אצלך] אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר. ולא עלתה על דעתו לדבר אחרת. אמרתי לה ברוך המקום שהרגו. שלא נשא פנים לתורה. שהרי אמרה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. כי אתא רב דימי אמר מיטה אחת הואי. במערבא אמרי סינר מפסיק בינו לבינה. פי' נידותייך. כל שבעה של ראייה ראשונה. ואליהו שמע בישיבה של מעלה שנענש על כך אותו תלמיד. ולפיכך שאל לה איסור נידה משאר איסורים. ומה ששאל על הנידות תחילה ואחר כך על הליבון לפי שהיה רוצה שתתוודה. וכן אמר לה בחייך אמרי לי בנידותייך מהו אצליך. דשמא נכשל בהם. ולפיכך נכרת. אמרה לו חס ושלום. כו'. והשתא אודי לי מיהא בימי ליבוניך. מהו אצליך. אמרה לו. כו'. ואותם ימי ליבון ששאל לה אילו הן ז' נקיים שזבה יושבת בהם מן התורה. ולא אותם ז' שהחמירו על עצמם לפי שבאותו זמן עדיין היו מחזיקות בדין תורה. שהרי אותו מצינו שהיה בעת התנאים. כדקתני להם מעשה. כו'. ואותה חומרא מימי ר' זירא ואילך היתה שהרי הוא אומרה בכל מקום. ועוד שר' בסוף התנאים היה ומצינו בימי ר' בפירוש שלא היתה אותה חומרא דתניא בפ' אחרון דנידה [ס"ו ע"א] התקין ר' שאם ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים ששה והן. שלשה תשב שבעה נקיים. ותקנה ז' שלר' אינה דומה לאותה שלר' זירא. הא למדת מיכן שהליבון של אותו תלמיד לא היה כזה שנוהגות בעצמם אלא ליבוניך. כגון זבה. שסופרת ז' נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדוק שמא תראה ותסתור ספירתה, בנדת טומאתה. פי' עד שתבא במים לטבילה. בנידה דמייתינן משתהיה בנדתה. בהוייתה תהא. עד שתבא במים. בת"כ. מיטה חדא הואי ורחבה ולא קירוב בשר הואי. וסבר דשרי בהכא. סינר. פורצייט. שהאשה חוגרת בו. ומגיע ממתניים ולמטה הרי משנה. הרי ברייתא. מיכן אתה למד שאעפ"י שמתרחצת בחמין ומתלבנת באותם ז' נקיים. והן נקיים לבנים בלא ראיית דם אעפ"כ אינה יוצאה מידי טומאתה עד שתטבול. לפי שלא מצינו שום טהרה במים חמים ושאובים. ואע"פ שעשתה כל כך אסורה ליגע לבעלה. כדתנן במסכת כתובות [ס"א ע"א] כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה והרחצת פניו ידיו ורגליו שיש חימוד בזו המלאכה יותר משאר מלאכות. ומתוך חימוד באים לידי עבירה. וכל זמן שלא טבלה ישנה בהיכרת. ואעפ"י שיש בה ז' נקיים. כדילפינן ג"ש בבשר על גבי גחלים. דמה זבה הבא עליה כל זמן שלא טבלה ישנו בהכרת לפי שאינה יוצאה מידי טומאה לעולם עד שתטבול ואפי' תשב מאה ואלפים נקיים. כדא' ואחר תטהר אחר מעשה תטהר כלומר אחר מעשה הטבילה אף נידה נמי אינה יוצאה מידי טומאתה לעולם עד שתטבול. ולפיכך אסורה לקרב אצל בעלה לעולם עד שתטבול. כך ראיתי את ר' נוהג. ואפילו במסירת מפתח או שום דבר מידו לידה היה פורש. ת'.
